זמוש צייד הנאצים

עבור שש מיליון היהודים הנספים, שנרצחו באכזריות או לשורדי המלחמה, שנושאים עמם את הזיכרונות הכואבים, ה8 במאי 1945, היום בו נכנע הצבא הגרמני, היה כבר מאוחר מדי.  ההנהגה הנאצית הגבוהה, בראשה אדולף היטלר וגבלס הצליחו להימלט, הסתתרו והתפזרו ברחבי העולם.

עשרים ואחד פושעי מלחמה הובאו למשפט בבית דין בינלאומי שהתכנס בנירנברג שבגרמניה.  זמוש וחבריו, "הנוקמים", נקטו באמצעי "משפט שדה" ולכדו מאות פושעים שנטלו חלק בזוועות ובכך נקמו בפושעים הנאצים את נקמתם הציונית ואת נקמת אחיהם היהודים.

כאן נחשף למעשה סיפורו האישי של זמוש- שמואל גלעד, איש אמיץ שהיה סמוי מהעין שנים רבות. הוא לא מצא מנוח בידיעה שישנם עוד פושעים נאצים רבים שמסתתרים, והאמין בכל ליבו שיש לנקוט בכל אמצעי בכדי לאתר וללכוד את אותם הפושעים. בתום המלחמה, התאגדו יחדיו קבוצה סמוייה של לוחמי הבריגדה היהודית כאשר העמידו במרכז את הצורך העז לצדק! לנקמה!

הם וזמוש בינהם התאגדו במטרה לרדוף ולנקום בפושעים הנאצים.

בשלב מאוחר יותר, בישראל, הוקם שירות ידיעות, (ש"י) שהיה שירות המודיעין של ההגנה . על בסיסו קמו מאוחר יותר שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל.

צורף זמוש ליחידה ותחת חסותו של בוריס גוריאל, הוטל על זמוש להקים צוות מיומן ומחוספס לצאת ללינץ ולעקוב אחר הפושע האכזרי, אדולף אייכמן.

זמוש טוען שראה את האיש פנים מול פנים. המעקב אחר אייכמן היה קשה ורצוף מכשולים .כיוון שאוסטריה נשלטה אז על ידי ארבעת המעצמות ואילו ישראל הייתה קונסוליה אחת בלבד. הם עלו על עקבותיו אך למרבה הצער לא קיבלו אישור לביצע המשימה.

השלב הבא הייתה הצטרפותו של זמוש למוסד. המטרה להפעיל סוכנים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. בשנת 1950הוזעק זמוש ללניץ שבאוסטריה מלווה בשלושה סוכני מוסד נוספים. במשך שלושה שבועות מתישים, במהלכם טען זמוש, שבעזרת הכנסייה הצליח אייכמן לחמוק דרך איטליה לארגנטינה.

באותה העת, רוב המאמצים שהושקעו על ידי שירותי הבטחון בישראל היו מיועדים למלחמות המדינה כנגד שכנותיה, אך הדבר כמובן לא מנע מזמוש להמשיך לפעול ולדבוק במטרת חייו.

זמוש צורף לבונס בכדי לאסוף תרומות באירופה ובדרום אמריקה. בשנת 1953 הגיע לבואנוס איירס, שם ניהל במשך שנתיים רצופות את סניף הבונס המקומי. לאחר מכן נסע לריו דה-ז'אנירו , שם המשיך למלא את תפקידו.

כאמור, בכל אותן השנים זמוש לא חדל מלעסוק בעניין איתור הפושעים הנאצים ובכל אותן המדינות בהן שהה הוא עסק בעקבות הנאצים ובאסיפת מידע שיוביל אותו לפושעים הידועים.

לאחר תקופת זמן במהלכה שהה זמוש בניו-יורק, זומן על ידי ישראל הראל לשיחה ; " אנו מעוניינים לתפוס את מנגלה ורוצים שתרכז את המבצע ,ש.כ.אי  היה איש הקשר שלך".
יום וליל במשך חודשיים שקד ועבד זמוש בארכיון המוסד, שם למד כל פרט שהיה ניתן ללמוד על מנגלה, כאשר בד בבד התקיים אז בארץ משפטו של אייכמן.

בעקבות מידע שנתקבל על ידי המוסד, הגיע זמוש לבואנוס איירס אך מנגלה חמק בכל פעם מחדש. אז חשד זמוש כי מנגלה לא נמצא בארגנטינה, אלא עבר לברזיל. שירותי המוסד לא הסכימו עם זמוש ושלחו אותו, למרות חשדו ,לאורוגוואי. באורוגוואי פיתח קשרים עם כל מיני עוברי אורח שזיהה שיוכלו לעזור לו, אך שוב איבד את עקבותין של מנגלה. כאשר התקבלה הידיעה על הימצאותו של ג'וזף מנגלה הפושע הנאצי, שטבע בברטיוגה, עיירה לא רחוקה מסאו פאולו, זמוש מייד ידע שזה האיש, עוד לפני שהוכחו הבדיקות הפטולוגיות.

עד יומו האחרון, רדפה את זמוש, תחושת החמצה ופספוס מעצם הידיעה שמדינת ישראל הייתה יכולה להשקיע את מיטב המאמצים שלה להשלמת המשימה החשובה מכל, נקמת הצדק בפושעים שנמלטו, אך הדבר לא נעשה בשלמותו.

כתבות בנושא